בהם קרו מלא דברים,
אני וברבי השלמנו- סוף סוף, סוף כל סוף, תודה לאל
השלמנו בשיחה טלפונית יחסית ארוכה ביחס אלינו. וירדה לי אבן מהלב...עכשיו נותר להפגש איתה ולנסות ולהחזיר את הכול לקדמותו, או אולי אפילו עם תיקונים קטנים. אבל היא הייתה חסרה לי כמו אוויר לנשימה. או כמו מלח בעצם.
אולי עכשיו זה הזמן להזכר שגם אם הקשר שלי עם תלתולי מהתואר הרבה פחות צמוד משנה שעברה;
יש לי חברה קרובה חדשה עכשיו. אמנם היא צעירה ממני במלא שנים, אבל היא שכנה שלי, הצטרפה לתואר שלנו, ושבתה את ליבי בשנייה!
יש לי חבורה שלמה שדאגה לעשות לי שמח ביום הולדת,
שאני יודעת שזה דבר שהוא בכלל בכלל בכלל לא מובן מאליו.
וזה היה מדהים בעייני.
אולי זה הזמן להודות על כך ש3 החברות הכי טובות שלי הן שוב 3 החברות הכי טובות שלי, כשברבי נכללת ברשימה.
כמה שהיא הייתה לי חסרה.
הגיע הזמן לשנס מותניים ולעבוד כמו שצריך.
ללמוד גם למתאם וגם לתואר תוך כדי.
לעלות עוד יותר גבוה בלימודים.
כרגע אני מנסה למצוא את דרכי הלימודית שהיא יותר אינטנסיבית משנה שעברה,
אני בטוחה שאצליח
אם אעצור לרגע לנשום ולהבין:
יש לי הרבה.
עכשיו הגיע הזמן להעריך את זה.
ולשמור על זה מכל משמר.
ורקקקקקק לעלות למעלה.
;){kind=link}