אז דיברנו, אני והוא, דיברנו
וזה שמיים וארץ לעומת מה שהיינו בזמן האחרון
הוא אמר לי "שתדעי שמאז שדיברנו זה גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב, אני מרגיש הרבה יותר טוב עכשיו"
ובאמת, זה בא לידי ביטוי. אני בקושי יכולה ללכת
מי היה מאמין שכל מה שהוא רוצה זה לדעת שאני נהנית גם?
וכמה סרטים עברו לי בראש
ובכי ודמעות
וכל זה כי לא דיברנו. ישר פניתי לתסריט הרע ביותר
אני המומה מהדרסטיות של הדבר הזה
כמה שלדבר זה פשוט, וזה פותר הכול כשאוהבים
~
אני מוצאת את עצמי חולמת בהקיץ על זוגות נעלי אדידס ונייק שעולות כמו שכ"ד חודשי שלי, ולא ממש עושה משהו עם הזמן הפנוי שיש לי
חוץ מלקרוא באינטרנט על כמה זה קשה להיות פסיכולוג קליני ועל הנתונים המטורפים של המתקבלים.....
מהאוניברסיטה שלי יש יחסית הרבה מתקבלים
והממוצע שלי מבצבץ פה ושם בטבלאת האקסל הגדולה של "מתקבלים 2019".....
~
עדיין לא נפגשתי עם ברבי,
למרות שהיה לנו דיבור לפני איזה שבועיים.
לא יודעת למה אני עושה את זה; אולי נוח לי במקום הבטוח שלי.... ועדיין, מכרסמת בי הרגשת בדידות פה ושם. יש לי 2 חברות לא הכי קרובות מהתיכון שאחת מהן כרגע בקצה השני של העולם ותמיד אנחנו נפגשות שלושתינו אז אני לא נפגשת עם האחרת לבד עכשיו, זה מוזר.
ויש לי 3 בסטיות מהתיכון: ביצ'י - שאיתה אני נפגשת בערך כל יום, שלגייה- שגרה בתל אביב עם חבר שלה (ארוס שלה!!!!! אומייפאקינגאד היא תמיד הייתה פסיכית של להיות-מבוגרת-מהר, אבל מעולם לא חשבתי שהיא תתחתן לפני ברבי ומטרו שנמצאים בזוגיות איזה 7 שנים כבר! אנחנו אפילו לא בנות 25), ובגלל שהיא בתל אביב אז נפגשות כשאפשר, שזה קשה כשרוב השנה אני לומדת בקצה הארץ...
וברבי- שאיתה אני בקושי מדברת כבר חצי שנה, מאז הפיצוץ הגדול...... שהיא תמיד הייתה ההיי לייט, האופטימית, הזורמת, הכיפית, האופנתית והקלילה.......
פתאום היא חשפה בפניי פרצוף תחרותי ורע והשנה. תחרותי, דווקאי, מגעיל אפילו.... מעולם לא שמתי לב עד השנה שיש בה קנאה על כל מיני דברים שיש לי, שהרוב זה לא בצדק- כי החיים שלה ממש יפים ומלאים.
יש לי גם חברות נפש מהצבא, שאחת מהן מתחילה לימודים באיטליה עוד כמה ימים ואחרת בארה"ב כמה שנים ואחרת בתואר שני בהנדסת-פלצנות ברחובות, וכמובן - כולן מאוד רחוקות ממני. פיזית.
אז למרות שעל הנייר יש לי חברות טובות (וגם החבורה והבסטי-הדכאונית מהאוניברסיטה שגרה בטיזינאבה ), והכול נפלא ויפה- אני מוצאת את עצמי מרגישה בודדה פה ושם בקיץ הזה. כי נחמד לי עם ביצ'י, אבל אני לא בנאדם של חברה אחת. (בקטע של להפגש). לפעמים מציפה אותי הרגשת בדידות עמוקה, שאני לא יודעת מאיפה היא נופלת עליי פתאום כי היא גם נעלמת כמו שהיא באה......וברבי גרה לידי, בגלל זה זה כואב שהמצב בינינו ככה. כי אני אוהבת אותה בסופו של דבר, עם כל מה שהיא עשתה, הייתי שמחה אם היינו נפגשות, או אם לפחות היא לא הייתה משחקת אותה קריס ג'נר כשאנחנו מנסות להיפגש.
~
אז השנה אני רוצה לרכוש לעצמי עוד חברות אמיתיות; אני באמת צריכה אותן. חברות בחצי כוח יש לי בשפע, ואם אני רוצה באמת באמת יש לי עם מי לצאת ועם מי להפגש רוב הזמן, אבל אני רוצה חברויות אמיתיות ועמוקות, בסטיות אמיתיות, שיגרמו לי להרגיש לא לבד בעולם הזה, בלי האגו והפוזות שברבי עושה עליי כל הזמן
תמיד שואפת לעוד. אני מניחה שזה דבר טוב; כלומר, אני מקווה שזה דבר טוב.
לרצות עוד ועוד; לא להתפשר. לעבוד בשביל דברים.
אני גם חושבת שאני צריכה להשקיע בחברות שלי יותר ממה שהשקעתי עד עכשיו. להביא להן מתנות קטנות; להראות להן תשומת לב לימי הולדת שלהן. לביצ'י אני חייבת, וגם לבסטי-דיכאונית אני חייבת.
~
(אני רוצה להתחיל את הלימודים כמה קילו פחות, ואני יודעת שאני יכולה, אולי הגיע הזמן שאעשה עם זה משהו.
עד עכשיו לא הצלחתי....
אבל האמת? נהנתי
מכל רגע
מכל ביס במסעדה שאכלנו ברומניה, נהנתי
מההרגשה החופשייה והמשוחררת הזאת - שאני יכולה לאכול עכשיו צלחת פסטה, שאני יכולה לאכול פיצה לארוחת צהריים - אם זה מה שאני רוצה
מניחה שיש תקופות שאני שמנמנה וצריכה לקבל את זה, ויש תקופות שאני נהנית להיות רזה עם טוסיק של ג'ניפר לופז... ואני מנסה כבר להכנס לתקופה השנייה, מקווה שזה יצליח)
XOXO