נזכרתי איזה עצובה הייתי בתחילת כיתה י"ב,
איזה נורא הרגשתי כשהיצור ההוא ירד עליי, כל כך חסרת הגנה, חסרת בטחון, בודדה, מדוכאת, ויצאתי מהכיתה ובכיתי, הלכתי לחצר עם דמעות בעיניים
ואת, שישבת לך עם דניאלה על הספסל, היא עישנה ואת כולך יפהפייה ובטוחה בעצמך, ברבי שכמותך, ישבת והקשבת למילים שלי
לכאב שלי. ספגתן הכול.
גם את וגם דניאלה, שלימים נותק איתה הקשר שמעולם לא היה הדוק במיוחד
ישר צודדתן בי. ואהבתן אותי.
לא שפטתן אותי, לא ריחמתן עליי. רק כעסתן על הבחור ההוא. ולא עניין אתכן שהיו לו מלא חברים - ואני הייתי במצב מבודד עם שתי חברות וחצי בגלל איזה סכסוך מטומטם עם החברות של אז, והתחברתן אליי בתקופה שאני הייתי הכי בשיא השפל,
בתקופה שלא האמנתי ששום דבר טוב יכול לקרות, עמוק עמוק עמוק בתוך דכאון גיל ההתבגרות הסוער.
ולקח לי כמעט שנתיים לצאת מזה, אבל ככה את הכרת אותי, ומאז עברו כבר מלא שנים- באושר ובעצב
תמיד דאגת להרים לי,
תמיד דאגת לי, תמיד את שם, תמיד את פשוט שם - ונשים בצד את כל ההתנהגות המזלזלת שלך בזמן האחרון (שעליה גם הבעת חרטה)
אני תמיד אזכור לך את זה. ואני תמיד אהיה חברה שלך, גם אם לא עכשיו. אבל תמיד.
כי יש דברים שנחרטים יותר מידי עמוק בזכרון.
כשבנאדם נמצא במקום טוב בחיים, והוא רואה בך את כל נקודות האור- את הההומור, את הכיפיות, את העניין- זה דבר לא נשכח בעייני.
כשבן אדם מאמין בך יותר ממה שאתה מאמין בעצמך, ודואג לך, ומעריך אותך, גם אם הוא מתנהג מגעיל לפעמים - זה עדיין חבר אמת.
נראה לי.
נזכרתי איזה עצובה הייתי בתחילת כיתה י"ב,
איזה נורא הרגשתי כשהיצור ההוא ירד עליי, כל כך חסרת הגנה, חסרת בטחון, בודדה, מדוכאת, ויצאתי מהכיתה ובכיתי, הלכתי לחצר עם דמעות בעיניים
ואת, שישבת לך עם דניאלה על הספסל, היא עישנה ואת כולך יפהפייה ובטוחה בעצמך, ברבי שכמותך, ישבת והקשבת למילים שלי
לכאב שלי. ספגתן הכול.
גם את וגם דניאלה, שלימים נותק איתה הקשר שמעולם לא היה הדוק במיוחד
ישר צודדתן בי. ואהבתן אותי.
לא שפטתן אותי, לא ריחמתן עליי. רק כעסתן על הבחור ההוא. ולא עניין אתכן שהיו לו מלא חברים - ואני הייתי במצב מבודד עם שתי חברות וחצי בגלל איזה סכסוך מטומטם עם החברות של אז, והתחברתן אליי בתקופה שאני הייתי הכי בשיא השפל,
בתקופה שלא האמנתי ששום דבר טוב יכול לקרות, עמוק עמוק עמוק בתוך דכאון גיל ההתבגרות הסוער.
ולקח לי כמעט שנתיים לצאת מזה, אבל ככה את הכרת אותי, ומאז עברו כבר מלא שנים- באושר ובעצב
תמיד דאגת להרים לי,
תמיד דאגת לי, תמיד את שם, תמיד את פשוט שם - ונשים בצד את כל ההתנהגות המזלזלת שלך בזמן האחרון (שעליה גם הבעת חרטה)
אני תמיד אזכור לך את זה. ואני תמיד אהיה חברה שלך, גם אם לא עכשיו. אבל תמיד.
כי יש דברים שנחרטים יותר מידי עמוק בזכרון.
כשבנאדם נמצא במקום טוב בחיים, והוא רואה בך את כל נקודות האור- את הההומור, את הכיפיות, את העניין- זה דבר לא נשכח בעייני.
כשבן אדם מאמין בך יותר ממה שאתה מאמין בעצמך, ודואג לך, ומעריך אותך, גם אם הוא מתנהג מגעיל לפעמים - זה עדיין חבר אמת.
נראה לי.