אז פשוט אסכם בזה שאני צריכה תוכנית לקיץ. תוכנית, בעיקר כדי לא ללכת לאיבוד.
אתמול סיפרת לי שנפגעת ממני; צודק, אני באמת הייתי חסרת התחשבות.
אבל מה איתך?
העיניים המאוכזבות שלך כשאני לא הולכת לעשות ספורט, הלחץ התמידי הזה שלוחץ אותי לקיר
זה שאתה רוצה שאני אוהב את כל החברים שלך; אבל על החברות שלי אתה שם אלף זין
ומנצל את זה שיש לי זיכרון גרוע כדי לתעתע בי ולהציב עובדות "זה קרה רק פעם אחת" באותו רגע שאני לא יכולה להתנגד להן
זה קרה הרבה יותר, כל פעם שאני רוצה שתבוא לשבת עם חברות שלי אתה מתייסר ואני מוותרת ומקלילה את זה
כי סבבה, אני בצד שלךך
שאתה רוצה שאני אעמוד ואכין לך נוקידס
כשאתה מצפה ממני לרזות גם אם אתה לא אומר את זה
ואתמול סיפרת לי שהעלבתי אותך, וככה העלבת אותי ממש תוך כדי
אני חייבת למצוא עבודה. פה, או שם.
נראה. חייבת, זה מה שבטוח.
;){kind=link}